תולעת הפארק, רקע, תסמינים וטיפול
סוג של תולעת טפילית. תולעת זו תוקפת את מערכת העיכול של כלבים, בעיקר את הוושט.
נפוצה במיוחד בישראל, בעיקר באזורים הסמוכים לפארקים ולשטחים ירוקים, ומכאן שמה.
מחזור החיים
התולעת מועברת לכלבים דרך אכילת חיפושיות זבל שנושאות את זחלי התולעת. החיפושיות נבלעות בטעות כאשר הכלבים אוכלים דשא, אדמה, או ציד קטן שנדבקו בתולעת.
לאחר שהכלב בולע את החיפושית הנגועה, זחלי התולעת משתחררים במערכת העיכול ונודדים לוושט, שם הם מתבגרים.
אבחון
ניתן לאבחן את התולעת על ידי צילומי רנטגן, אנדוסקופיה או איתור ביצי התולעת בצואת הכלב.
תסמינים תולעת הפארק
- התולעת גורמת להיווצרות גידולים (גרנולומות) בוושט, מה שמוביל לקשיי בליעה, ירידה במשקל, ובמקרים חמורים יותר חנק.
- הכלב עלול להקיא באופן תדיר, לעיתים אף הקאות דמיות.
- למרות שהכלב ממשיך לאכול, הוא עלול לרדת במשקל בגלל קשיי עיכול ובליעה.
- במקרים מסוימים, הכלב עשוי לפתח שיעול כרוני.
- במקרים מתקדמים, הכלב עלול לפתח חום, קשיים בנשימה או תסמינים נוספים הקשורים לזיהום חמור.
סיבוכים אפשריים
אם התולעת אינה מטופלת, היא יכולה לגרום לסיבוכים חמורים כמו קרע בוושט, דלקת צפק, או אפילו מוות. כמו כן, הגידולים בוושט עלולים להתפתח לסרטן.
מניעה וחיסון תולעת הפארק
- קיימים חיסונים מונעים נגד תולעת הפארק, אך הם אינם חיסונים במובן המסורתי של מניעת הדבקה מוחלטת. במקום זאת, מדובר בטיפול מונע שניתן באופן קבוע (בדרך כלל אחת לשלושה חודשים) כדי להרוג את הזחלים ולמנוע את התפתחותם לתולעים בוגרות. מחיר חיסון נע בין 80-100 ש״ח ולרוב איננו מכוסה בביטוח לכלבים.
- הטיפול המונע מכיל תרופה אנטי-פרזיטית (נגד טפילים) שהורגת את הזחלים של תולעת הפארק בשלב מוקדם, לפני שהם מתבגרים וגורמים לנזק בוושט. כלומר, אם הכלב בולע חיפושית זבל נגועה בזחלים, הטיפול המונע ימנע מהזחלים להתפתח לתולעים בוגרות ולגרום לבעיות בריאותיות.
- הטיפול המונע ניתן באופן קבוע (בדרך כלל אחת לשלושה חודשים) והוא נועד למנוע את ההתפתחות של תולעת הפארק מלכתחילה. אם כלב כבר נגוע בתולעים בוגרות, הטיפול המונע לא ישמיד את התולעים הבוגרות ולא יטפל בסיבוכים שכבר נגרמו, כמו גידולים בוושט או סרטן. במקרים כאלה, ייתכן שיהיה צורך בטיפול נוסף, כמו ניתוח או תרופות אחרות.
-
טיפול במחלה קיימת
אם הכלב כבר נגוע בתולעת הפארק, הטיפול יכלול בדרך כלל:
- תרופות אנטי-פרזיטיות: להשמדת התולעים הבוגרות.
- טיפול תומך: כולל נוזלים, תרופות להפחתת דלקות וכאבים, וטיפולים נוספים בהתאם למצב הכלב.
- ניתוח: במקרים חמורים, כמו כאשר יש גידולים גדולים או חסימות, ייתכן שיהיה צורך בניתוח כדי להסיר את הגידולים או לתקן נזק שנגרם לוושט
- מניעת גישה לחיפושיות ושטחים נגועים: כדי להקטין את הסיכון להדבקה, חשוב למנוע מכלבים לגעת בחיפושיות זבל, לאכול דשא באזורים בהם ידועה נוכחות התולעת, ולהימנע מציד של בעלי חיים קטנים.
האם זה מסוכן לבני אדם?
תולעת הפארק (Spirocerca lupi) אינה נחשבת למסוכנת לבני אדם. תולעת זו היא טפיל ייחודי לכלבים, והיא נוטה להדביק בעיקר כלבים ובעלי חיים אחרים ממשפחת הכלביים. בני אדם אינם נחשבים ל"מארח טבעי" של תולעת זו, ולכן הסיכון להדבקה אצל בני אדם הוא נמוך ביותר.
מדוע תולעת הפארק אינה מסוכנת לבני אדם?
-
התאמה לבעל חיים מסוים
טפילים כמו תולעת הפארק מותאמים באופן ייחודי לאירוח במערכת העיכול של כלבים ובעלי חיים דומים, ואינם מותאמים לפעול בתוך גוף האדם.
-
מסלול הדבקה שונה
- בני אדם בדרך כלל אינם באים במגע עם חיפושיות הזבל שנושאות את הזחלים של תולעת הפארק, ולכן הסיכון להדבקה הוא נמוך מאוד.
אמצעי זהירות כלליים
למרות שתולעת זו אינה מסוכנת לבני אדם, חשוב לשמור על היגיינה טובה בכל מקרה של טיפול בכלבים.
במיוחד אם הם נגועים בתולעים או בטפילים אחרים. חשוב לשטוף ידיים לאחר טיפול בכלב ולהימנע ממגע עם צואה של כלבים שעלולים להיות נגועים.
גורמים המשפיעים על הסיכון לסיבוכים:
- גזעים גדולים כמו רועה גרמני, רוטוויילר ולברדור נוטים יותר לפתח גידולים גדולים בוושט כתוצאה מהדבקה. מה שיכול להוביל לחסימות בוושט או לסיכון גבוה יותר לקרעים בוושט.
- גזעים מסוימים, כמו בוקסר או דוברמן פינצ'ר, ידועים כרגישים יותר להתפתחות גידולים ממאירים. לכן, במקרים של הדבקה, יש סיכון גבוה יותר שהגרנולומות יתפתחו לסרטן.
- כלבים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כולל גורים וכלבים מבוגרים. כלבים אלו עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח סיבוכים חמורים מההדבקה בתולעת הפארק.
- כלבים החיים באזורים שבהם תולעת הפארק נפוצה. כמו פארקים ואזורים ירוקים, נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק.
- כלבים שנמצאים הרבה בחוץ. במיוחד במקומות שבהם יש חיפושיות זבל, נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק ולפתח סיבוכים.
לסיכום
תולעת הפארק היא טפיל מסוכן שיכול לגרום לתסמינים חמורים אצל כלבים ואף למוות. הטיפול המונע חשוב, והקפדה על טיפול קבוע יכולה להציל את חייו של הכלב. תמיד כדאי להתייעץ עם וטרינר לגבי התדירות והצורך בטיפולים מונעים.
4o